פסק-דין בתיק ת"א 002828/00

מבוא

1.         בין התובע-הנתבע שכנגד, גיל ויניק (להלן: " ויניק" או " התובע") לבין הנתבע-התובע שכנגד, שלום קוממי (להלן: " קוממי" או " הנתבע") התקיימה בשנת 1998 שותפות במשרד תיווך.

            משזו לא עלתה יפה, ביום 28/2/99 נחתם ביניהם הסכם לפירוק השותפות  (להלן: " ההסכם" - מוצג ב' למוצגי ויניק), אשר יצויין שלפיו המשיכו הצדדים לשבת יחדיו פיזית במושכר ששימש עד אז את השותפות, הכל בתנאים שנקבעו בהסכם.

            אלא שההסכם, תחת להסדיר את המחלוקות שבין הצדדים, הוליד סכסוכים מרים ביניהם כאשר כל אחד מהצדדים טוען להפרת ההסכם על ידי משנהו.

            משכך, הגיש ויניק תובענה נגד קוממי לתשלום חובות שלטענתו חב לו קוממי, בטענה שהלה לא נשא בחלקו בחובות השותפות כפי שהתחייב בהם. כן עתר ויניק לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב מעשי בריונות של קוממי, כאשר יוער שקוממי מצידו טוען למעשי בריונות כלפיו מצד ויניק.

            התביעה של ויניק היא לסעד כספי בסכום כולל של 58,192 ש"ח, וכן נטען לנזק שאינו ניתן להערכה ולנזק לא ממוני בגין אבדן לקוחות ועסקאות פוטנציאליות, פגיעה במוניטין ועגמת נפש. במסגרת התביעה עתר ויניק גם לסילוק ידו של קוממי מהמשרד ובד בבד הגיש בקשה למתן צו מניעה האוסר על קוממי להיכנס למשרד.

            בעקבות התביעה שהגיש ויניק, הגיש קוממי תביעה שכנגד בסכום של 850,920 ש"ח בגין חלקו הנטען בעסקאות תיווך שלא שולם לו בגינן, בגין חלקו בזכיון (כהגדרתו להלן), במוניטין ובציוד העסק כפי שהוערך בהסכם, ובגין נזקים עתידיים של אבדן הכנסות ונשיאה בהוצאות שלטענתו נגרמו לו על ידי ויניק עקב הפרת ההסכם על ידי האחרון.

2.         מלכתחילה הוגשו התביעה והתביעה שכנגד לבית משפט השלום בכפר סבא, אשר נעתר במעמד צד אחד למתן צו מניעה ארעי בכפוף להפקדת ערבויות, לסילוק ידו של קוממי מהמשרד. בישיבה שהתקיימה במעמד הצדדים הסכימו הצדדים כי צו המניעה הזמני יהפוך קבוע, וזאת עקב היחסים הבלתי נסבלים שנתהוו ביניהם שלא איפשרו עוד את ישיבתם יחדיו תחת קורת גג אחת. בית המשפט נתן תוקף של החלטה להסכמה זו.

            בהמשך הועבר הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד לבית משפט זה, משקבע בית המשפט בכפר סבא כי עסקינן בעניינים שנובעים מפירוק שותפות ומשכך הינם בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי.

            אעיר בנקודה זו, כי באופן חריג פעמיים נדרשו מותבים שונים של בית משפט זה להורות לצדדים להגיש כתבי טענות מתוקנים נוכח העובדה שאלה נוסחו בבלבול וסרבול והכילו טענות ומספרים סותרים ולא מדוייקים וכן מלל רב, מיותר ולא מובן, שמקומו לא יכירנו בכתבי טענות ואף מנוגד להוראת תקנות סדר הדין האזרחי (ראו: החלטת כב' השופטת גדות מיום 28/4/02, סעיפים 5 ו-6 והחלטתי מיום 31/10/02).

            כתבי הטענות אמנם תוקנו פעם ועוד פעם עקב ההחלטות כאמור, ואולם למרבה הצער נותרו מבולבלים ומסורבלים בלא שתוקנו הליקויים, באופן שהקשה עד מאד לדלות מהם את העיקר ועל בירור המחלוקות הטעונות הכרעה, והצדדים ראויים לביקורת על כך.

רקע עובדתי רלוונטי

3.         ביום 17/2/98 נחתם הסכם בין ויניק וקוממי, מחד גיסא, לבין קבוצת גי.גי.איי.אס       (G.G.I.S) ניהול זכיונות בע"מ, מאידך גיסא, אשר לה הזכות הבלעדית להפעיל את רשת century 21 - רשת משרדי תיווך נדל"ן בשיטת הזכיון - הווה אומר הענקת רשיונות, סימני מסחר וסימני שירות בשם century 21 (להלן: " המזכה" ו- " הסכם הזכיון". הסכם הזכיון צורף כנספח א למוצגי ויניק).

הסכם הזכיון נחתם לתקופה של שמונה שנים והצדדים שילמו תמורתו 12,000$ כמקדמה תוך שהתחייבו בתשלום תמלוגים למזכה כנגזרת מעסקאות נדל"ן שיבצעו  ובתשלום חודשי קבוע לפרסום ארצי וכן בתשלום תמלוגים לסוכני המשרד בגין עסקאות שאלה יבצעו, הכל כקבוע בהסכם הזכיון ועל מנת שיוכלו להפעיל במשותף משרד לתיווך נדל"ן בכפר סבא והסביבה בשיטת century 21 (להלן: " העסק" או " השותפות", לפי העניין).

לצרכי העסק שכרו הצדדים במשותף משרד ברח' ויצמן 140 בכפר סבא (להלן: " המשרד") ופתחו במשותף חשבונות בבנק המזרחי ובבנק איגוד. כן נפתח על שמם תיק במע"מ ובמס הכנסה.  

4.         כפי שכבר צויין, השותפות בין הצדדים לא עלתה יפה וצברה הפסדים, ומשכך ביום 28/2/99 נחתם בין הצדדים ההסכם, כהגדרתו לעיל, לפירוק השותפות, אשר כל אחד מהצדדים טוען להפרתו על ידי משנהו.

בהסכם נקבע כי השותפות תסתיים ביום 28/2/99 וכן נקבע, בין היתר, כי כל אחד מהשותפים ישאר עם מחצית הזכיון, קוממי ישלם את חלקו (מחצית) בחובות השותפות שנוצרו עד ליום 28/2/99 ויהיה זכאי למחצית מהכנסות השותפות עד לאותו תאריך. עוד נקבע  כי זכות השכירות במשרד תעבור לידי ויניק וכי מאותה עת המשרד ינוהל באופן בלעדי על ידו, ואילו קוממי ימשיך לעבוד מתוך המשרד כעצמאי בלא שיהיה שותף עוד להכנסות והוצאות המשרד ובלא שתהיה לו זכות להשפיע על החלטות ניהוליות. מאחר שהצדדים צפו שלא לנצח ימשיכו לדור יחדיו, חלקו של קוממי בציוד, בזכיון ובמוניטין של העסק הוערך על ידי הצדדים בסכום של 25,000$ ונאמר בהסכם כי יהיה זכאי לקבל סכום זה לידיו אם יחליט לצאת מהעסק או בכל עת שויניק יחליט לסגור את העסק או לפרוש ממנו. אם יחליט למכור אותו, נאמר בהסכם כי לקוממי תהא נתונה זכות סירוב ראשונה.

יצויין, למען הסדר, כי ביום 30/4/03 סגר ויניק את העסק סופית.

5.         ביום 12/5/99 נשלח מכתב מאת ב"כ התובע הממוען לנתבע (מוצג ז' למוצגי ויניק), בו נתבקש האחרון להעביר לתובע סך של 63,452 ש"ח בגין "כל הוצאות השותפות הישנה ששולמו על ידי מרשנו (התובע - ע.ב.), בקיזוז חלקך בתקבולים על עסקאות שנעשו ... סכום זה כולל את חלקך בחוב של השותפות לבנק המזרחי המאוחד". מכתב זה נשלח משום שלטענת התובע הנתבע לא קיים אחר התחייבותו שבהסכם לשאת במחצית חובות השותפות בגין התקופה שעד ליום 28/2/99.